הסיפור של יסמין בועז — ומה הוא אומר על כל מטפלת שאמרה לעצמה "יש לי פייסבוק, מה צריך יותר מזה?"
תחשבי על הרגע הזה:
מישהי מתעוררת בלילה עם כאב. שוב. כבר שנתיים שהיא מתמודדת עם זה, שלושה אורטופדים אחורה, שתי בדיקות MRI -
ואף אחד לא נתן לה תשובה אמיתית.
היא פותחת את הטלפון, מקלידה בגוגל: "מאמנת ריפוי כאב כרוני".
ואת? איפה את בתוצאות האלה?
יסמין בועז היא מאמנת ומנחת קבוצות בתהליכי ריפוי מכאב. היא עצמה החלימה מכאב כרוני , ומאז מלווה עשרות אנשים לעשות את אותו מסע.
היא הייתה פעילה בפייסבוק. היה לה עמוד, היא פרסמה, אנשים הגיבו. "מה צריך יותר מזה?" היא חשבה.
מה שהיא לא ידעה: בכל יום, אנשים חיפשו בגוגל בדיוק את מה שהיא מציעה - ולא מצאו אותה.
כי פייסבוק לא נמצא בגוגל. כי פוסט נעלם מהפיד תוך שעות. כי מישהי שמחפשת ברצינות לא רוצה לגלול בפיד -היא רוצה לקרוא, להבין, לבחון.
ואז היא בנתה אתר.
עמוד הבית של יסמין - תוך שניות מישהי שנכנסת מבינה מי היא, מה היא עושה, ולמי זה מיועד.

פתאום היה מקום אחד שבו הכל יושב יחד: מי היא יסמין, מה היא עשתה בעצמה, מה התהליך שהיא מציעה.
המלצות של לקוחות שכתבו עדויות ארוכות ואמיתיות.
סרטון שבו שומעים אותה מדברים ומרגישים מה היא.
ומישהי שחיפשה ומצאה אותה - הגיעה לשיחה הראשונה כשהיא כבר יודעת מי יסמין. כבר מאמינה לה. כבר רצתה.
יסמין לא בנתה "כרטיס ביקור דיגיטלי". היא בנתה עולם שלם:
הסרטון של יסמין באתר — לקוח שרואה אותה מדברת מגיע לשיחה הראשונה כבר עם אמון.

אם את מטפלת, מאמנת, או נותנת שירות שדורש אמון — כנראה שאת מכירה לפחות אחד מהדברים האלה:
את מסבירה את עצמך מחדש לכל אדם חדש.
את לא בטוחה מה לענות כשמישהי שואלת "יש לך אתר?".
את יוצרת תוכן ברשתות וחלק ממך יודעת שהוא נעלם מהפיד תוך שעות.
פייסבוק הוא נהדר לקהילה. אבל הוא לא שלך. האלגוריתם משתנה. הפוסט נעלם.
ואת תמיד נשארת אורחת בבית של מישהו אחר.
אתר הוא הבית שלך.
מקום שכל מה שאת יודעת, עושה ומציעה יושב יחד — ועובד בשבילך 24 שעות ביממה,
גם כשאת בטיפול, גם בשבת, גם בחופשה.
בלי ידע טכני. בלי עיצוב. בלי תקציב גדול.
רוצה לראות איך אתר כזה נראה ומה הוא כולל?